תוצאות יישום השיטה

יישום המודל המוצע, יוצר, לאורך זמן, שינויים מרחיקי לכת בהתנהלות המערכת הפוליטית, מינהל המדינה, האזרחים והחברה. התיאור הטוב ביותר, אולי, של השינוי הוא: מעבר ממדינה שהיא אמצעי שליטה באזרחים למדינה שהיא "שותפות" בבעלות האזרחים.

השינוי הוא תוצאה של הצטברות ההשפעות של רכיבי השיטה: כלי הדמוקרטיה הישירה, ביזור השלטון, והחוקה, וההיזון החוזר החיובי ביניהם.

ככל שינוי, גם שינוי זה, כרוך במחירים ובהתמודדות עם אתגרים חדשים - המהווים חלק מתוצאות היישום.

​

ניתן לקבץ את תוצאות היישום לארבע קבוצות:

  1. איכות הדמוקרטיה
    השיטה משפרת את איכות הדמוקרטיה ומובילה לתאימות בין החלטות החקיקה של הממשל, ל"רצון הכללי" של הציבור.
    השיטה מבטיחה כי ההחלטות נתמכות על ידי רוב הציבור, והדינמיקה שלה מתמרצת חקיקה ברוב גדול. בטווח הארוך, הוכח כי השיטה מקדמת דמוקרטיה קונצנזואלית - השואפת לקבלת החלטות פה אחד.

  2. איכות הממשל
    ריבונות האזרחים והפיכתם לשחקן הפוליטי המכריע, מחוללים ממשל מוכוון-אזרחים, המתחשב ברצונם, חס על כספם ומנסה לשרתם בנאמנות וביעילות.

  3. שיפור החברה
    ​    ההשפעה על האזרחים ועל החברה בכלל היא אולי התוצאה המשמעותית ביותר: האזרחים הופכים למעורבים ואחראים, והחברה הופכת ליותר מאוחדת, סולידרית, סובלנית, מכבדת ושוחרת אמון.

  4. מחירים ואתגרים
    יישום השיטה כרוך גם במחירים והתמודדות עם אתגרים ארגוניים, חוקתיים, חברתיים וחינוכיים.

​

להלן תיאור ההשפעות והתוצאות של יישום השיטה. תוצאות אלו קשורות בחלקן למנגנונים החוקיים, אולם במידה לא פחותה הן פועל יוצא של שינויים תודעתיים אצל האזרחים, נציגי ומשרתי הציבור.

ניתוח התהליכים והתוצאות מבוסס גם על לימוד יישום רכיבי השיטה במדינות אחרות.

 
 

איכות הדמוקרטיה - ההחלטות השלטוניות תואמות את רצון הציבור

הציבור הוא בעל המילה האחרונה ולכן רצונו מנחה את החקיקה

כל חקיקה של הכנסת עשויה להגיע להצבעה במשאל עם: חוקי יסוד יובאו תמיד למשאל עם, וחוקים רגילים יובאו למשאל עם אם 1% מהציבור רוצה בכך. משום כך, המחוקקים בכנסת, ישאפו להבין במה מעוניין הציבור, ויציעו חקיקה שתהיה מקובלת עליו. המצב כיום: לציבור יכולת השפעה קטנה מאוד. חשובים ממנו הם השותפים הקואליציוניים, מרכזי המפלגה ומנהיגיה, לוביסטים וקבוצות לחץ.



השיטה מבטיחה שכל החוקים הנחקקים נתמכים על ידי רוב הציבור

כל חוק שנחקק זוכה, במידה רבה מאוד של ודאות, לתמיכת רוב הציבור.
אם זהו חוק שלא התקיים לגביו משאל-עם, המשמעות היא שלא הובעה התנגדות ציבורית משמעותית כלפיו; ואם זהו חוק שכן התקיים לגביו משאל-עם, הוא זכה בתמיכת רוב הציבור. המצב כיום: חוקים רבים עוברים בזכות עסקאות והסכמים קואליציוניים, חלקם בניגוד לרצון רוב הציבור: חוק הגיוס, חוק המרכולים, חוק הפונדקאות וחוק הלאום הן דוגמאות כאלה מהעת האחרונה.



מאפשרת לציבור להחליט בעניינים ספציפיים וכך מגבירה את תאימות החקיקה לרצון הציבור

משאלי העם מאפשרים לציבור להחליט לגבי חוקים נקודתיים. מעבר לכך, הנהגת יוזמה ציבורית, ככלי דמוקרטיה ישירה, תאפשר לציבור להציע חקיקה. המצב כיום: אין לציבור יכולת להגביל, או לכוון את יוזמות החקיקה של הנבחרים. יתרה מזו, ההשפעה בבחירות היא סוג של "עסקת חבילה" - בחירה במפלגה היא בחירה בכל המצע של המפלגה. בכך מוגבלת מאוד הבחירה של האזרח: עליו להחליט מי היא המפלגה שמצעה תואם במידה הטובה ביותר את דעותיו, ואשר מועמדיה גם טובים בעיניו.



ביזור השלטון והדמוקרטיזציה של השלטון המקומי מרחיבים את יכולת ההחלטה של האזרחים על אורחות חייהם בענייני היום-יומיים

עקרון הסובסידיאריות (השיורית) המקנה לרמות השלטון הנמוכות סמכויות מהותיות, יחד עם הדמוקרטיזציה שלהן, מאפשר לאזרחים להחליט בעניינים היום-יומיים החשובים באמת: חינוך ילדיהם, שירותי הבריאות והתחבורה, שיטור ועוד. המצב כיום: לאזרחים אין כל יכולת החלטה ספציפית או כללית בעניינים אלו.



השיטה מעודדת את המערכת הפוליטית לקדם דמוקרטיה קונצנזואלית הפועלת לטובת הציבור בכללותו

מאפיינים רבים של השיטה פועלים בכיוון של הסכמה רחבה, עד כדי קונצנזוס. שלושה מהם חשובים במיוחד: 1. משאלי העם לגבי חוקים ספציפיים, מוכיחים במקרים רבים, לציבור ולנבחריו, כי חילוקי הדעות בעניינים קונקרטיים, אינם תמיד לפי מחנות פוליטיים. תופעה נסתרת יותר מעיני הציבור בשיטה הייצוגית ובמבנה הקואליציוני בישראל. 2. מנגנון ביטול החוקים, אשר כפי שתואר לעיל, מתמרץ את המחוקקים לחוקק חוקים הזוכים לתמיכה רחבה. 3. משאלי העם, כמנגנון קבלת החלטות מוסכם, מונע מהצדדים הפוליטיים לפרק את הקואליציה. שלושה גורמים אלה, כאשר הם פועלים לאורך זמן, מובילים לתובנה, בציבור וגם בקרב הנציגים, כי ניתן ורצוי לפעול במשותף לטובת הציבור, גם כאשר קיימת מחלוקת, משום שברור כי המחלקות תוכרע על ידי הציבור.
בשווייץ, לאחר כ-100 שנות משאלי עם, הגיעו הפוליטיקאים למסקנה כי אין טעם בחלוקה לקואליציה ואופוזיציה, והקימו ממשלת אחדות לאומית המייצגת כמעט 90% מציבור, ופועלת כבר כ-60 שנה באותו הרכב. גם בישראל היו מספר ממשלות אחדות לאומית שתפקדו בדרך כלל טוב יותר מממשלות קואליציוניות צרות: ממשלת הרוטציה פרס-שמיר בשנות ה-80, שהדבירה את האינפלציה, וממשלות אשכול וגולדה בסוף שנות ה-60 - מלחמת ששת הימים ואחריה.
ממשלות האחדות התפרקו בדרך כלל כאשר היתה החלטה שלא ניתן היה לגשר עליה. אולם כאשר יש מנגנון החלטה ציבורי, על ידי משאל עם, משברים כאלה עשויים להמנע. המצב כיום: הגישה היא אנטגוניסטית - חוקים רבים, ואפילו חוקי יסוד עוברים על חודו של קול. בהרבה מקרים, משיקולים אלקטוראליים אפילו מחוקקים חוקים שנויים במחלוקת כדי למצוא חן בעיני המחנה התומך.



חוקה מגדירה את "כללי המשחק" המוסכמים

קיום חוקה, או בשלב ראשון חוקי יסוד במעמד חוקתי (יחייבו אישור במשאל עם), מבהירים את כללי המשחק הפוליטי. חיוב אישור במשאל עם מקנה משנה תוקף לחוקי היסוד ולחוקה. המצב כיום: אין חוקה של ממש. חוקי היסוד הם בעלי מעמד חלש. ניתנים לשינוי, ומשונים על ידי הכנסת, לעיתים קרובות משיקולים קואליציוניים ופוליטיים. העדר החוקה מותיר את החברה הישראלית במצב של קונפליקט תמידי, בו הקבוצות השונות מנסות להשפיע ולקבוע עובדות בשטח.



ביזור השלטון יוצר "דרגת חופש" דמוקרטית נוספת, המאפשרת לקבוצות ולמיעוטים מימוש זכויות קיבוציות והתאמת אורחות חייו

מתן סמכויות ביצוע, ויכולת החלטה דמוקרטיות ברמות השלטון הנמוכות: המקומית ואזורית, יאפשרו לקבוצות מיעוט בעיקר, המתגוררות בהם לנהל את חייו באורח עצמאי. המצב כיום: החלטות השלטון המקומי כפופות להחלטות של שר הפנים.



תמיכת רוב בציבור בכל החוקים הנחקקים מגביר את הלגיטימיות של החוקים ואת הציות להם

השיטה מאפשרת לדעת לגבי כל חוק שנוי במחלוקת מהו רצון העם. ולכן ברור כי ההחלטות המתקבלות נתמכות על ידי העם. חוקים הזוכים ללגיטימציה ציבורית קלים יותר לאכיפה, ושיעור הציות להם גבוה יותר. המצב כיום: כל פוליטיקאי אומר את דעתו ומקדים לה את המשפט: "העם רוצה...". בפועל אף אחד לא יודע מה בדיוק העם רוצה.



נמנעים עיוותי רצון הבוחרים על ידי הסכמים קואליציוניים

שיטה המוצעת מונעת במידה רבה את עיוות רצון הבוחרים על ידי הסכמים קואליציוניים. למעשה, לא ניתן יהיה להתחייב בהסכמים קואליציוניים על העברת חוקים שאינם זוכים לתמיכת רוב הציבור. המצב כיום: הסכמים קואליציוניים מאפשרים העברת חוקים שאינם נתמכים על ידי רוב הציבור.



 

מקדמת ממשל יעיל ואיכותי

החלטות האזרחים דוחפות את המערכת לכיוון יעילות וחסכון

האפקט המשותף של החלטות ישירות על ידי הציבור (או תחת עינו הפקוחה) בשילוב ביזור שלטון, המאפשר תשומת לב ניהולית רבה יותר ואחריות אזרחית, יוצר לאורך זמן חסכון ויעילות. אפקט היעילות שהוכח בכלכלת שוק, בה מתקבלות ההחלטות באופן מבוזר ועצמאי, תקף גם לגבי החלטות שלטוניות. הקצאת המשאבים תואמת לצרכים וליכולות של האזרחים. המצב כיום: תקציב המדינה מנוהל מלמעלה, על פי החלטות של פקידים ופוליטיקאים, על פי סדרי עדיפויות שנראים להם, ולא על פי סדרי העדיפות של הציבור. הדבר מוביל לבזבוז משאבים, או למחסור במשאבים, ולהחלטות שגויות.



השיטה מתמרצת תהליכי חקיקה יסודיים הכוללים התייעצות ציבורית רחבה

האפשרות לקיום משאל-עם על כל חקיקה, מחייבת גיוס תמיכה רחבה של הציבור. הדבר מעודד התייעצות רחבה של הנציגים בשלבי הכנת החקיקה: מומחים וגורמים מקצועיים, וגורמים ציבוריים מעוניינים - מפלגות, ארגונים חברתיים ועוד. התוצאה היא חוקים שנדונו באופן מעמיק ורחב וגדל הסיכוי כי יהיו טובים יותר. המצב כיום: גם כיום מקיימים התייעצויות, על פי שיקול דעתו של ראש הוועדה בכנסת המטפלת בחוק.



הפחתת השחיתות

מערכת בה האזרחים מחליטים (או רק בעלי פוטנציאל הכרעה) היא מערכת שהרבה יותר קשה להשפיע עליה דרך הנציגים, באופן חוקי או בלתי חוקי כאחד. המצב כיום: חוקים מועברים בכנסת באמצעות לוביסטים המייצגים אינטרסים. לעיתים מעורבות טובות הנאה לחברי הכנסת או למפלגות. בשלטון המקומי נראה כי השחיתות פושה, בעיקר בגלל החלטות בענייני תכנון ובניה ללא בקרה של האזרחים.



ממשל מכוון-אזרחים: הציבור במוקד המערכת השלטונית והמינהלית

כל הגורמים: האזרחים, הפוליטיקאים ופקידי הרשות, מבינים כי האזרחים אינם רק "לקוחות" של המדינה, אלא גם "בעליה". בכך מתרחב שדה הראיה של כל הגורמים, והם מוצאים עצמם "משני צידי המתרס". הפוליטיקאי ופקיד הרשות רואים עצמם גם כאזרחים, ולא רק כנבחרי או פקידי ציבור. ואילו האזרח רואה עצמו לא רק כאזרח, אלא גם כבעליה של המדינה. מודעות זו מביאה לשיפור יחס הרשות לאזרחים ומקטינה את המתח בין האזרחים לרשויות. המצב כיום: לנבחרי הציבור ופקידי הרשות קל יותר לשכוח כי מטרתם היא שביעות רצון האזרח, והם נוטים להתמקד באחריותם כנציגי המדינה. הדבר מוביל במקרים לא מעטים להחלטות שלטוניות לא מאוזנות ושירות לקוי לאזרחים. מצד שני, האזרחים רואים עצמם כאזרחים בלבד, הזכאים לקבלת שירות.



 

משפרת את החברה

הגברת הלכידות, הסובלנות, הכבוד ההדדי והאמון בחברה

הרבה מאוד מאפיינים בשיטה מוליכים את החברה ליתר לכידות, סובלנות, כבוד ואמון: 1. הדינמיקה במערכת הפוליטית, בזכות כלי הדמוקרטיה הישירה, לכיוון הסכמות רחבות ודמוקרטיה קונצנזואלית; 2. הדינמיקה בקרב הציבור הכוללת, בין היתר: - הדיון בהחלטות העומדות להצבעה חושף את הציבור לטיעוני הצד השני ועשויים, גם אם אינם מתקבלים, להגביר את ההבנה. - עם הזמן מתברר כי בהחלטות מסוימות, העמדות חוצות מחנות. דבר שמוליך גם הוא להורדת המתח בין המחנות. - קיום מנגנון דמוקרטי מוסכם והוגן לקבלת החלטות, בדמות משאלי עם, מקלים גם על מי שהפסיד במשאל העם, להשלים עם ההחלטות. - הפעלת כלי הדמוקרטיה הישירה פעמים חוזרות, גורם לכך שעם הזמן, כל אזרח ימצא עצמו בצד "מנצח" או "מפסיד". יוצר אמפטיה והבנה לעמדות אחרות. - ההפנמה כי מדובר בדמוקרטיה חיה, שלכל אזרח יש בה הזדמנות להציע את עמדתו, ולשנות דברים שאינם נראים לו, יוצרת אף היא תחושת הגינות ומקטינה את הדיסוננס. המצב כיום: החברה הישראלית מאוד מקוטבת ומחנאית. כל מחנה דואג בעיקר לערכיו ולאינטרס של עצמו. מיעוטים שאינם מזוהים עם המדינה. תחושת אי-צדק בקרב רבים מהציבור.



כלי הדמוקרטיה הישירה מעצימים את האזרחים ומגבירים את המעורבות והאחריות האזרחית

כלי הדמוקרטיה הישירה מעודדים את האזרחים לגבש עמדה בסוגיות שעל הפרק. ברור כי הם המחליטים ולכן הם חשים יותר מעורבים. יכולת ההחלטה גם מביאה עמה תחושת אחריות. המצב כיום: הישראלים אכפתיים ובעלי מודעות חברתית, למרות זאת הציבור כמעט אינו מעורב באופן פעיל בפוליטיקה. כנראה משום שברור להם כי יכולתם להשפיע מאוד מוגבלת. קיימת מעורבות עקיפה וחלשה של הציבור באמצעות הפגנות ומחאות ופעילות או תמיכה בארגונים אזרחיים. הזירה הפוליטית מושכת בין היתר גורמים אינטרסנטיים ואף קרימינליים. חלקים גדולים בחברה גלשו לאדישות, ורבים אפילו לא טורחים להתעניין בחדשות.



מגבירה את רווחת האזרחים

השיפור במערכת הפוליטית ובלכידות החברתית מוליך לשיפור כלכלי ואחריות חברתית. דמוקרטיה המקבלת החלטות לטובת הציבור וממשל יעיל מוכוון אזרחים, המנוהל בתשומת לב, מביאים לשגשוג, מיסוי נמוך, והקטנת אי השוויון. גם ערכי החירות והשוויון שהם יסודות השיטה יוצרים אווירה המעודדת יוזמה תוך אחריות חברתית. המצב כיום: בולט ההבדל בין המגזר העסקי למגזר הממשלתי הכלכלה העסקית פורחת, ובמגזר הממשלתי בעיות רבות: תחבורה קורסת, מערכת בריאות מורעבת ומערכת חינוך לא יעילה.



מקטינה את הקונפליקטים בזכות ביזור השלטון היוצר "דרגות חופש" דמוקרטיות נוספות

הניהול האוטונומי יותר של ענייני קהילות מיעוטים ביישובים ובאזורים, מאפשר לקהילות לחיות את חייהן מבלי להיפגע או לפגוע בקהילות אחרות. המצב כיום: ריכוזיות השלטון אינה מאפשרת הבדלה מספקת בהתנהלות קהילות שונות. גם בתחומים בהן יש התחשבות בערכי הקהילות, כגון חינוך ודת, ההחלטות ריכוזיות ומלמעלה. הדבר יוצר מאבקים מתמידים בין הקבוצות השונות בישראל.



מאפשרת למיעוטים, גם הלא ציונים, לפתח הזדהות עם המדינה בזכות יכולת הניהול העצמי

קהילות מיעוטים, המנהלות את ענייני חייהן השוטפים בעצמן, יחושו הרבה יותר הזדהות עם המדינה. המצב כיום: המיעוט הערבי וחלק מן החרדים, אינם חשים הזדהות עם המדינה ושאר אזרחיה.



 

המחירים הכרוכים בשיטה

הציבור הוא בעל המילה האחרונה ולכן רצונו מנחה את החקיקה

כל חקיקה של הכנסת עשויה להגיע להצבעה במשאל עם: חוקי יסוד יובאו תמיד למשאל עם, וחוקים רגילים יובאו למשאל עם אם 1% מהציבור רוצה בכך. משום כך, המחוקקים בכנסת, ישאפו להבין במה מעוניין הציבור, ויציעו חקיקה שתהיה מקובלת עליו. המצב כיום: לציבור יכולת השפעה קטנה מאוד. חשובים ממנו הם השותפים הקואליציוניים, מרכזי המפלגה ומנהיגיה, לוביסטים וקבוצות לחץ.



השיטה מבטיחה שכל החוקים הנחקקים נתמכים על ידי רוב הציבור

כל חוק שנחקק זוכה, במידה רבה מאוד של ודאות, לתמיכת רוב הציבור.
אם זהו חוק שלא התקיים לגביו משאל-עם, המשמעות היא שלא הובעה התנגדות ציבורית משמעותית כלפיו; ואם זהו חוק שכן התקיים לגביו משאל-עם, הוא זכה בתמיכת רוב הציבור. המצב כיום: חוקים רבים עוברים בזכות עסקאות והסכמים קואליציוניים, חלקם בניגוד לרצון רוב הציבור: חוק הגיוס, חוק המרכולים, חוק הפונדקאות וחוק הלאום הן דוגמאות כאלה מהעת האחרונה.



מאפשרת לציבור להחליט בעניינים ספציפיים וכך מגבירה את תאימות החקיקה לרצון הציבור

משאלי העם מאפשרים לציבור להחליט לגבי חוקים נקודתיים. מעבר לכך, הנהגת יוזמה ציבורית, ככלי דמוקרטיה ישירה, תאפשר לציבור להציע חקיקה. המצב כיום: אין לציבור יכולת להגביל, או לכוון את יוזמות החקיקה של הנבחרים. יתרה מזו, ההשפעה בבחירות היא סוג של "עסקת חבילה" - בחירה במפלגה היא בחירה בכל המצע של המפלגה. בכך מוגבלת מאוד הבחירה של האזרח: עליו להחליט מי היא המפלגה שמצעה תואם במידה הטובה ביותר את דעותיו, ואשר מועמדיה גם טובים בעיניו.



ביזור השלטון והדמוקרטיזציה של השלטון המקומי מרחיבים את יכולת ההחלטה של האזרחים על אורחות חייהם בענייני היום-יומיים

עקרון הסובסידיאריות (השיורית) המקנה לרמות השלטון הנמוכות סמכויות מהותיות, יחד עם הדמוקרטיזציה שלהן, מאפשר לאזרחים להחליט בעניינים היום-יומיים החשובים באמת: חינוך ילדיהם, שירותי הבריאות והתחבורה, שיטור ועוד. המצב כיום: לאזרחים אין כל יכולת החלטה ספציפית או כללית בעניינים אלו.



השיטה מעודדת את המערכת הפוליטית לקדם דמוקרטיה קונצנזואלית הפועלת לטובת הציבור בכללותו

מאפיינים רבים של השיטה פועלים בכיוון של הסכמה רחבה, עד כדי קונצנזוס. שלושה מהם חשובים במיוחד: 1. משאלי העם לגבי חוקים ספציפיים, מוכיחים במקרים רבים, לציבור ולנבחריו, כי חילוקי הדעות בעניינים קונקרטיים, אינם תמיד לפי מחנות פוליטיים. תופעה נסתרת יותר מעיני הציבור בשיטה הייצוגית ובמבנה הקואליציוני בישראל. 2. מנגנון ביטול החוקים, אשר כפי שתואר לעיל, מתמרץ את המחוקקים לחוקק חוקים הזוכים לתמיכה רחבה. 3. משאלי העם, כמנגנון קבלת החלטות מוסכם, מונע מהצדדים הפוליטיים לפרק את הקואליציה. שלושה גורמים אלה, כאשר הם פועלים לאורך זמן, מובילים לתובנה, בציבור וגם בקרב הנציגים, כי ניתן ורצוי לפעול במשותף לטובת הציבור, גם כאשר קיימת מחלוקת, משום שברור כי המחלקות תוכרע על ידי הציבור.
בשווייץ, לאחר כ-100 שנות משאלי עם, הגיעו הפוליטיקאים למסקנה כי אין טעם בחלוקה לקואליציה ואופוזיציה, והקימו ממשלת אחדות לאומית המייצגת כמעט 90% מציבור, ופועלת כבר כ-60 שנה באותו הרכב. גם בישראל היו מספר ממשלות אחדות לאומית שתפקדו בדרך כלל טוב יותר מממשלות קואליציוניות צרות: ממשלת הרוטציה פרס-שמיר בשנות ה-80, שהדבירה את האינפלציה, וממשלות אשכול וגולדה בסוף שנות ה-60 - מלחמת ששת הימים ואחריה.
ממשלות האחדות התפרקו בדרך כלל כאשר היתה החלטה שלא ניתן היה לגשר עליה. אולם כאשר יש מנגנון החלטה ציבורי, על ידי משאל עם, משברים כאלה עשויים להמנע. המצב כיום: הגישה היא אנטגוניסטית - חוקים רבים, ואפילו חוקי יסוד עוברים על חודו של קול. בהרבה מקרים, משיקולים אלקטוראליים אפילו מחוקקים חוקים שנויים במחלוקת כדי למצוא חן בעיני המחנה התומך.



חוקה מגדירה את "כללי המשחק" המוסכמים

קיום חוקה, או בשלב ראשון חוקי יסוד במעמד חוקתי (יחייבו אישור במשאל עם), מבהירים את כללי המשחק הפוליטי. חיוב אישור במשאל עם מקנה משנה תוקף לחוקי היסוד ולחוקה. המצב כיום: אין חוקה של ממש. חוקי היסוד הם בעלי מעמד חלש. ניתנים לשינוי, ומשונים על ידי הכנסת, לעיתים קרובות משיקולים קואליציוניים ופוליטיים. העדר החוקה מותיר את החברה הישראלית במצב של קונפליקט תמידי, בו הקבוצות השונות מנסות להשפיע ולקבוע עובדות בשטח.



ביזור השלטון יוצר "דרגת חופש" דמוקרטית נוספת, המאפשרת לקבוצות ולמיעוטים מימוש זכויות קיבוציות והתאמת אורחות חייו

מתן סמכויות ביצוע, ויכולת החלטה דמוקרטיות ברמות השלטון הנמוכות: המקומית ואזורית, יאפשרו לקבוצות מיעוט בעיקר, המתגוררות בהם לנהל את חייו באורח עצמאי. המצב כיום: החלטות השלטון המקומי כפופות להחלטות של שר הפנים.



תמיכת רוב בציבור בכל החוקים הנחקקים מגביר את הלגיטימיות של החוקים ואת הציות להם

השיטה מאפשרת לדעת לגבי כל חוק שנוי במחלוקת מהו רצון העם. ולכן ברור כי ההחלטות המתקבלות נתמכות על ידי העם. חוקים הזוכים ללגיטימציה ציבורית קלים יותר לאכיפה, ושיעור הציות להם גבוה יותר. המצב כיום: כל פוליטיקאי אומר את דעתו ומקדים לה את המשפט: "העם רוצה...". בפועל אף אחד לא יודע מה בדיוק העם רוצה.



נמנעים עיוותי רצון הבוחרים על ידי הסכמים קואליציוניים

שיטה המוצעת מונעת במידה רבה את עיוות רצון הבוחרים על ידי הסכמים קואליציוניים. למעשה, לא ניתן יהיה להתחייב בהסכמים קואליציוניים על העברת חוקים שאינם זוכים לתמיכת רוב הציבור. המצב כיום: הסכמים קואליציוניים מאפשרים העברת חוקים שאינם נתמכים על ידי רוב הציבור.



  • Facebook Social Icon

חתמו ושתפו העצומה לחקיקת חוק משאל עם

- קישור לעצומה

ריבוע קטן.jpg